כל אחת מאיתנו שומרת זכרונות של שמלת כלה. אם היא צעירה מאוד היא מפנטזת על שמלת הכלה שתהייה לה, אם היא כבר התחתנה היא זוכרת את שמלת הכלה שהייתה לה ואם היא כבר חיתנה בת או בן – היא חולקת את זכרונות השמלה עם בתה או כלתה. לכל מי שהייתה בסרט הזה , הנה כמה עובדות שכדאי לדעת על שמלת הכלה וגם כמה תמונות של שמלות כלה שאי אפשר לשכוח…

שמלת הכלה הלבנה המוכרת לנו, היא בת כמאתיים שנה בלבד והיא החלה להתגבש במאה התשע עשרה. אמנם הצבע הלבן היה פופולארי גם קודם, אבל הרעיון שכלה אשר אינה לובשת לבן אינה בתולה, הוא רעיון מודרני לחלוטין. עד לסוף שנות השישים, החתונה הדתית- פורמאלית הפכה לסטנדרט בקרב המתחתנים בישראל. גברים ונשים החליפו טבעות בלי לפקפק בתפקידים הסטריאוטיפיים אשר אותם הם אמורים לממש בטקס החתונה.רק בסוף שנות השישים החלו לנסח טקסטים שוויוניים לקריאה בטקס הכלולות.

שמלת הכלה היא מהמרכיבים האסתטיים המרכזיים והחשובים ביותר באירוע החתונה. יש רק כלה אחת בחתונה, וקל לזהות אותה.

הכלה הכלואה של איו סאן-לורן

במשך תקופה ארוכה נשים עוברות מסע שכנוע פנימי שבעזרת  שמלה אחת בודדה יהפכו לאישה הכי יפה, הכי מושלמת, הכי זוהרת בעולם. ויש כמובן את כל תעשיית החתונות  המטעינה חלום זה.  אולם ביום שלמחרת הטקס מתעוררת הכלה אל המציאות החדשה-ישנה ובתוך כמה שעות מתפורר כל הדימוי  שהכלה בנתה לעצמה ונשבר לרסיסים . זהו למעשה השקר הגדול המגולם בשמלת הכלולות . ובכל זאת האישה בת זמננו עדיין אינה מוכנה לוותר על החלום ועל מספר השעות  הקסומות העומדות לרשותה בערב חתונתה,  ולצורך זה השמלה, האיפור והתסרוקת ישמשו מרכיבים אסתטיים, מרכזיים וחשובים ביותר באירוע.

הכלה של גוטייה: כמו ישו על הצלב

בסופו של דבר תוצאותיו של החיפוש המדוקדק אחר השמלה האחת , שתביע את ייחודה של הכלה, מניב שמלות כמעט זהות.    לקסיקון תעשיית השמלות שהכלות מאמצות לבסוף, מבחין בין שני מודלים עיקריים של שמלות: הסגנון המתוחכם (הפשוט כביכול) והסגנון הראוותני.

בקבוצת השמלות המתוחכמות (כאילו "פשוטות") ניתן למצוא שמלות העוקבות אחר קווי הגוף, חלקן צמודות, וחלקן חופשיות, בדרך כלל ארוכות, ללא קונסטרוקציות, לעיתים שקופות, או עם תחרה. בסגנון הראוותני שולטות שמלות "הקרינולינה" : שמלה ארוכה, הדוקה בחזה ובמותניים, ושופעת בד הגולש מהמותניים לעבר חלקו התחתון של הגוף. שמלה זו משלבת לרוב סוגים רבים של בדים, עיטורים וקישוטים, ונלבשת עם סוגים שונים של תחתוניות, חישוקים למיניהם וכדומה…

הכלה של אלכסנדר מק-קווין: גדולה מהחיים

החיפוש אחר השמלה המושלמת מתחיל בדרך כלל כחצי שנה לפני האירוע, בפגישת היכרות עם המעצב: מדידה של שמלות שונות, בחירת הדגם, מדידות (בממוצע 3-4), תיקונים אחרונים,  מעמד האישרור הסופי בחסות האם, החותנת והכלה ולבסוף, יום החגיגה הגדול, כשהכלות נפלטות מהסלונים למיניהן ונדחסות  עם הקרינולינה עצומת המידות, המחוך הלופת והשובל הארוך  אל תוך המכונית המקושטת. למרות שרבות מהכלות מתארות את תהליך החיפוש, המדידות  וההחלטה הסופית כחוויה מהנה, זוהי גם אחת מזירות הלחץ הרגשי העיקריות בחתונה.

לא קלה דרכנו: הכלה של ימאמוטו

הישראליות מעדיפות לבן, נוצץ ומלכותי,  שגם יעורר  השתאות ובעיקר יחזק את האשליה שהשמלה לא רק עושה את הערב, היא גם עושה את החיים…

חתונה היא אמנם מפגש חברתי ומשפחתי מרגש, אבל היא מופעלת לפי נוסח מוכר. קשה לדמיין חתונה ישראלית בלי התפריט הקבוע: חופה, שמלת כלה, אוכל וריקודים. לתהליך בחירת השמלה יש תפקיד טקסי כבונה אוירה ורגש ונוסך התרגשות, לצורך העצמת אווירת החגיגיות לקראת האירוע החשוב.

איזו מין כלה???

תחום שמלות הכלה מרתק מבחינה סוציו- תרבותית,  שכן הוא משקף בצורה המדוייקת  ביותר את ההוויה הישראלית:  הנטייה להצטעצע ולהפריז, הצורך להרשים בכל מחיר,  הדחף הנואש להפגין כוח, מעמד, יוקרה וכסף, העיסוק הבנאלי  והקדחתני בפרטי  הפרטים של ה"טקס". במקרים רבים השמלה  היא גם קורס מבוא לא רע ליחסים  הפוליטיים בין שלוש הצלעות  הנשיות של האירוע- כלה- אם- חמות,  שעל פי הרוח הישראלית לוחצים מאד ובשל כך לחוצים מאד.

ולסיום, קטע שתרגמתי מתוך פואמה אנגלית* אנונימית:

בשמלה לבנה- בחרת נכונה,

באפור להתחתן- למה להסתכן?

שמלה שחורה- מתכון לצרה.

תיבחרי באדום- תאלמי דום,

כחול בחתונה- תהיי נאמנה.

בשמלת פנינים- תחיי בדרכים

תבחרי בירוק- תהיי לצחוק,

תבחרי בצהוב- תתביישי ברחוב.

שמלה בחום- תחיי בלי כלום

תתחתני בורוד- תחששי מהבאות…

*כל התאמה במציאות בין הצבע לפירושו היא מקרית בהחלט. 
מודעות פרסומת