כשכתבתי את הספר "חליפות העתים" פגשתי הרבה אנשים מעניינים ושמעתי הרבה סיפורים מרתקים. כמה מסיפורים אנושיים אלה נשארו אתי גם לאחר סיום הכתיבה. שנים עברו אבל הסיפורים לא נשכחו. פעם אפילו חשבתי לכתוב ספר על הסיפורים שמאחורי הספר- אבל שום דבר לא קרה. היום, כשדפדפתי בספר שלי לחפש חומר למאמר חדש שאני כותבת, נתקלתי בתמונה הזאת, תמונה טריוויאלית לחלוטין: זוג אוהבים בתל-אביב של שנות השלושים…

חלוץ ובורגנית: אהבה בלתי אפשרית, תל-אביב, 1935

אני ידעתי שזאת הייתה ההתחלה של סיפור אהבה חוצה גבולות ומעמדות. אני הכרתי את האנשים האלה שפתחו לפני את ביתם וליבם, בעת חיפוש החומר לספר, וחשבתי שיהיה נחמד לחלוק את זיכרונותי, אתכם, קוראי הבלוג…. אז הנה לפניכם הסיפור של ברוריה ומרדכי, חלוץ ובורגנית שצו האופנה הפריד ביניהם.

בקיץ 1992 , הופיעה כתבה על המחקר שלי בעיתון "על המשמר" ובסופה בקשת סיוע, הפונה לכל מי שיש לו תמונות או זיכרונות מתל-אביב הקטנה והוא מוכן לחלוק אותם אתי. בין הפניות הספורות שקבלתי, הגיעה אלי גם שיחת טלפון מברוריה. היא שמעה על הספר שאני כותבת ויש לה צילומים להראות לי. נרגשת מאוד מן המרואיינת הראשונה שלי, נסעתי לפגוש אותה בביתה שבחולון. אישה קטנה, רזה ועדינה, עם שיער שיבה, פתחה לי את הדלת, ומיד מצאתי את עצמי יושבת מולה ומקשיבה. היא התחילה באירופה וסיימה בתל-אביב ובאמצע היו תחנות חיים מרתקות, אבל הקטע ששבה במיוחד את לבי, בסיפור שלה, היה סיפור האהבה שלה המרגש והבלתי אפשרי… היא הייתה בורגנית אוהבת שמלות שגרה בתל-אביב, והוא היה חלוץ צעיר שגר בהתיישבות העובדת. לגביו, בגדים ואופנה היו דבר בורגני פסול שיש להתרחק ממנו כמו מאש… הנה, בתמונה, מצד שמאל, ברוריה, בחורה נאה הלבושה לפי צו האופנה האחרון של שנות השלושים: חצאית צרה המכסה את הברכיים, חולצה עליונה בגזרה נשית צמודה וחגורת לכה צרה החובקת את המותניים. ומצד ימין, מרדכי, חתיך הורס, במכנסי עבודה כחולים וחולצה רוסית רקומה. אם תתבוננו היטב בתמונה, תראו שברוריה מתקרבת אל הבחור אבל הוא-מתרחק ממנה… מפני שבעבורו צילום עם בחורה עירונית הלבושה לפי האופנה האחרונה הוא אירוע בעייתי שחייב בהסברים לחברי הקבוצה הסגפנים והיחפנים. ברוריה סיפרה לי את סיפור האהבה הבלתי אפשרי באותם ימים, בין בורגנית וחלוץ וסיכמה שגם אם מרדכי רצה מאוד בחברתה, היה לו קשה לצאת איתה בגלל "הבגדים היפים" שלבשה. הוא ניסה לשכנע אותה לעבור לקיבוץ והיא לא הסכימה והוא כמובן לא הסכים לעבור לעיר… בנקודה זו נדמה היה לי אפילו שאני מזהה דמעה קטנטנה בעיניה… היא הפסיקה לספר ולגמה מכוס המים …" וכך נפרדתם?" שאלתי, חסרת סבלנות. "לא" היא אמרה "זה היה אחרת"…

ואז נפתחה דלת הכניסה ובפתח עמד גבר קשיש . "תכירי את מרדכי" אמרה לי ברוריה. ויותר לא היה לי מה לשאול…