איך את אוהבת את הגבר שלך? כהה, חזק וחם-כמו קפה טורקי?  או בהיר, עדין ומיוחד- כמו תה יסמין? יש בינינו כאלה שאוהבות תה ויש שאוהבות קפה, אבל הכי קשה עם אלה שרוצות חצי תה-חצי קפה… אז בואי וננסה לעשות קצת סדר בבלאגן ולמפות את הגבר הישראלי המצוי על פי גלגוליו ההיסטוריים, ואז- אולי יהיה לך יותר קל לבחור…

הגבר הראשון המוכר לנו מראשית ההתיישבות הציונית בארץ ישראל הוא הגבר של העלייה הראשונה, או בן דמותו- איש הישוב הישן.    וואאוו!!!  איזה אחלה גבר! מעודן ומטופח, מכובד ומנומס, מפגין התחשבות ונימוס כלפי גברת ותמיד מוכנה בכיסו ממחטה מגוהצת על כל "שרה" שלא תבוא …(זוכרים את רט באטלר מ"חלף עם הרוח"? משהו כזה בערך). זהו הג'נטלמן האולטימטיבי. לעולם לא תפתיעו אותו בלי חליפה מתוקתקת, עניבה, מגבעת וכאמור ממחטה…

הג'נטלמן העברי: שנות ה- 20, תל-אביב

היצור הזה הסתובב במחוזותינו עד שנות ה- 30 של המאה ה- 20 ואז נעלם. בעצם הוא לא ממש נעלם, הוא המשיך להתהלך כאן עוד כמה עשורים, אבל הוא נעשה פתאום שקוף, ממש לא רלבנטי, כי את מקומו בהיסטוריה הגברית הדונמיננטית – תפס החלוץ.

חלוץ ובורגנית: תל-אביב, שנות ה- 30

החלוץ, הגיע לארץ בעשור הראשון של המאה העשרים, יחד עם קבוצת אנשים צעירים, מתוך מניעים ציוניים-אידיאליסטיים. הם יצאו חוצץ נגד כל מה ש"בורגני" והדגישו את היותם "אנטי-בורגנים" על ידי לבישת בגדים קרועים ובלויים שהיו בשבילם המילה האחרונה באופנה. כן, גם "אנטי אופנה" יכולה להיות אופנה מובילה, אם היא מביעה משהו ואם יש מספיק אנשים שמאמצים אותה. החלוץ הנ"ל הניח את היסודות לדמותו של הגבר החדש בארץ- ישראל, אשר בהמשך יקבל את התואר הבלתי מעורער "מאצ'ו ישראלי", "גבר-גבר", או בקיצור "סאחבק"…

הפלמחניק ביסס את מעמד המאצ'ו הישראלי

את מהדורת החלוץ העברי פיתחו ושיכללו  אנשי העלייה השלישית,  שעלו לארץ אחרי מלחמת העולם הראשונה. בבגדיהם הדלים ובצניעות חייהם- הם נראו והתנהגו כמו נזירים.  הם השתמשו באופנה כ"באנר" שאיפשר להם להפיץ את בשורת החלוציות ללא צורך במילים. בכתבי התקופה מתוארות נעליים קרועות כסמל הסמלים של החלוציות.

המאצ'ו כשעוד היה קטן: שרוליק של דוש

מי שהלך בעקבותיהם היה הצבר, המאצ'ו הישראלי, הלא הוא "שרוליק" של דוש, שהופיע במחוזותינו עם הקמת המדינה. הוא למד לא לבכות עוד כשהיה דרדס שמנמוך ואת שיר המאצ'ו זימר כך בגן הילדים:

"אמא אמרה לי : דני,

ילדי הוא גיבור ונבון.

ילדי לא יבכה אף פעם

כפתי קטון". (דני גיבור, מרים ילן-שטקליס)

יחידה 101 והצנחנים שבאו בעקבותיה, טיפחו ומיסדו את שובבויות הנעורים של המאצ'ו הישראלי והביאו אותן לשיאים חדשים, שעל חצי מהם, כיום, הייתה מוקמת ועדת חקירה.

המאצ'ו הכי דוחה: אורי זוהר במציצים

מלחמת ששת הימים סימנה את הסדקים הראשונים בחומת ה"מאצ'ואיזם", ו"ילדי הפרחים" שהגיעו כמתנדבים מחו"ל לסייע לקיבוצים אחרי המלחמה, הצליחו ללמד את המאצ'ו הישראלי הסדוק, דבר או שניים על חשיש וחיפושיות.

בשנות השמונים מתחיל הגבר הישראלי לגלות עניין במראה מטופח. הוא מתחיל להבין, כי אפשר להיות מחובר לרגשות ומותר להביע בפומבי כאב וצער וגם לבכות- כשצריך.  הוא מדבר על פחדים ומצוקות, הוא מבשל ועוזר לגדל ילדים. זהו המטרוסקסואל העברי, שנולד בשנות ה- 80 והוא מחליף (אמנם בהצלחה חלקית בלבד) את המאצ'ו הישראלי המצוי.

המטרוסקסואל: רגיש ומתחשב

המטרוסקסואל החזיק מעמד כשני עשורים והוא נראה כאלטרנטיבה לא רעה בכלל ל"גבר-גבר", אבל לאחרונה נושף בערפו גבר מסוג חדש, ה"אוברסקסואל" שהוא גם רגיש ומתחשב וגם קשוח ומחוספס, את בן דמותו תמצאו בבלוג של הגארסוניירים:

הגרסונייר אוהב חורף,
אבל מתלבש יפה גם בקיץ
הגרסונייר עושה שוק,
אבל חייב גם שופינג
הגרסונייר הוא גבר גבר,
אבל בוכה מנעל יפה

לסיכום, מה שהאוברסקסואל מייצג זה בדיוק מה שאת כל כך אוהבת: גבר מושלם!  גברי אבל מחובר לצד הנשי שלו, מחוספס ויחד עם זה עדין, בקיצור, אדם שלם המורכב משני חצאים: חצי תה- חצי קפה!