You are currently browsing the tag archive for the ‘קוקו שאנל’ tag.
האם יש הבדל בין אדריכלות נשית לאדריכלות גברית? זאת השאלה שהעסיקה אותי לאורך ההרצאות המרתקות ביום העיון 'אישה בקונטקסט של גלובליזם באדריכלות' שאותו אצרה בתיה סבירסקי-מלול (11.3.2011) במדיטק בחולון.
שלוש אדריכליות בינלאומיות משלוש יבשות הוזמנו להציג את זווית הראיה הנשית המיוחדת שלהן.
משתתפות הפאנל 'אישה בקונטקסט של גלובליזם באדריכלות'
הכותרת לפוסט זה היא אחת הציטטות הקולנועיות המוכרות ביותר בכל הזמנים מתוך הסרט הנפלא 'קזבלנקה': "We shall always have Paris" (בתרגום חופשי לעברית) כאשר האמפרי בוגארד, הגבר האולטימטיבי של התקופה נפרד מאינגריד ברגמן, האחת והיחידה, ליד המטוס העומד לקחת אותה אל החופש הרחק מקזבלנקה הגועשת אבל גם הרחק ממנו- לנצח…אני מודה שראיתי את הסרט האלמוותי הזה לא פחות מעשרים פעם ובכל אחת מהפעמים, בקטע הזה, לא יכולתי לעצור את הדמעות…
האמפרי בוגרד נפרד מאינגריד ברגמן במשפט הנצחי: תמיד תהיה לנו פריס...
ערב פסח וכבר נוגסים מצות, אבל הכי טעים בעולם: לחם חם שזה עתה יצא מאופה-הלחם שלי, עם אגוזים ושמן זית. ואני מודיעה בזאת שאני לא מוכנה להחליף לחם בעוגות, אפילו כשמרי אנטואנט ממליצה. היא-היא ואני-אני. וכדאי לדעת שמרי אנטואנט, נכנסה להסטוריה לא רק בגלל הפתגם ההדוניסטי שנפלט לה במקרה מהפה (ושאולי אפילו זרז במידת מה את המהפכה הצרפתית) אלא גם בגלל התסרוקת שנקראה על שמה והחזיקה מעמד בהסטוריה הנשית כמעט מאה שנה. לקרוא את ההמשך »
תגובות אחרונות