You are currently browsing the tag archive for the ‘פריס’ tag.
בימים אלה מלאו חמש שנים למותה של חברתי, ריקי בן-ארי ז"ל. ריקי הייתה אמנית משכמה ומעלה. האיורים שלה עשו לדור שלם, בשנות הששים, קורס למידה מרחוק. פשוט אי אפשר היה להתעלם מהאיורים המקסימים שלה: דמויות דקיקות מעוטרות עיגולים קטנים על הלחיים, עיניים מאופרות בשחור, לפעמים נטולי גבות, שיער מסוגנן במגוון תסרוקות וקו זורם.
מנואל גוטראן היא אדריכלית צרפתיה צעירה, שאחריה אני עוקבת מאז יצא לי לשמוע אותה בכנס 'אדריכלות נשית' במדיטק בחולון לפני כחצי שנה ואז גם כתבתי עליה בבלוג שלי. בניין סיטרואן שאותו היא תיכננה והציגה בכנס, שבה את לבי כבר מהרגע שראיתי סקיצות ראשוניות שלו והיה לי לגמרי ברור: בפעם הבאה שאני בפריס, אני מוכרחה לבקר בשאנז-אליזה ולראות את הבנין…החצי השני שלי הסכים בשמחה, ככה זה כשאת נשואה לאדריכל.
מבט על בית סיטרואן מבחוץ
הכותרת לפוסט זה היא אחת הציטטות הקולנועיות המוכרות ביותר בכל הזמנים מתוך הסרט הנפלא 'קזבלנקה': "We shall always have Paris" (בתרגום חופשי לעברית) כאשר האמפרי בוגארד, הגבר האולטימטיבי של התקופה נפרד מאינגריד ברגמן, האחת והיחידה, ליד המטוס העומד לקחת אותה אל החופש הרחק מקזבלנקה הגועשת אבל גם הרחק ממנו- לנצח…אני מודה שראיתי את הסרט האלמוותי הזה לא פחות מעשרים פעם ובכל אחת מהפעמים, בקטע הזה, לא יכולתי לעצור את הדמעות…
האמפרי בוגרד נפרד מאינגריד ברגמן במשפט הנצחי: תמיד תהיה לנו פריס...
הפוסט שלי לא עוסק הפעם באופנה אלא באדריכלות. המשותף בין השתיים מקבל פוקוס מעניין בספר "Skin and Bones " העוסק בקו התפר שבין אופנה לאדריכלות. החומרים המורכבים והאפשרויות הטכנולוגיות מרחיקות הלכת מאפשרות היום ליצור בנינים שנראים כאילו הם עשויים מתחרה. מכיוון שאני מתעניינת בנושא החלטתי ללכת ליום העיון על אדריכלות נשית, שהתקיים במסגרת שבוע האישה בחולון, ב- 4 במרץ, 2010 המארגנת בתיה מלול-סבירסקי במסגרת עמותת אדריכלים מאוחדים הצליחה להרים יום עיון מרתק שהתמקד בנושא: נשיות כיתרון בעידן של רב תחומיות ומשימתיות באדריכלות. כל אחת מהמשתתפות בכנס הציגה את הנושא מהזווית שלה. כולן היו מקוריות, חדשניות והציגו חשיבה אדריכלית רעננה ומסקרנת. אבל לקרוא את ההמשך »
תגובות אחרונות